החוזה קובע דין ניו יורק. איפה תתברר המחלוקת?
חברה ישראלית מקבלת טיוטת הסכם הפצה עם המשפט שההסכם כפוף לדין ניו יורק. המנכ״לית רוצה לדעת אם תצטרך לנסוע למנהטן בכל פעם שתתעורר מחלוקת. כדי להשיב צריך לפתוח לפחות שני סעיפים בחוזה.

מה קובע סעיף הדין החל
סעיף Governing Law מתייחס לכללים המשפטיים שלפיהם מבקשים הצדדים לפרש את ההסכם ולקבוע את זכויותיהם וחובותיהם. הוא עשוי להפנות לדין מדינתי מסוים. כדי לברר היכן יתקיים הליך, מחפשים נוסח שעוסק בערכאה, בסמכות שיפוט, במקום הדיון או בבוררות. מיקומם של שני המשפטים באותה פסקה בטיוטה עלול לטשטש את ההבדל.
ההבחנה קיימת גם בחקיקה של ניו יורק
בחוק החיובים הכללי של ניו יורק מוקדש סעיף 5‑1401 לבחירת דין. בתנאים הקבועים בו הוא מתייחס לעסקאות בהיקף מצטבר של לפחות 250 אלף דולר, וכולל חריגים, ובהם חוזים לעבודה או לשירותים אישיים. סעיף 5‑1402 עוסק בבחירת פורום במסגרת אחרת, הכוללת בין היתר עסקה של לפחות מיליון דולר ותניה מתאימה בדבר שיפוט. ההסדרים שומרים במפורש גם על אפשרויות אכיפה אחרות. לכן היקף עסקה נמוך יותר, כשלעצמו, אינו מכריע את תוקף התניה.
שלוש שאלות לפני חתימה
קראו את סעיף יישוב הסכסוכים עד סופו. האם הצדדים מסכימים לערכאה מסוימת באופן בלעדי, או רק מסכימים שניתן להתדיין בה? האם נקבעה בוררות, והאם יש חריג המאפשר לבקש סעד זמני מבית משפט? האם הזמנת הרכש המאוחרת מאמצת תנאים אחרים? בדוגמת המפיצה, סימון של שלושת המקומות האלה בטיוטה מאפשר להנהלה לבקש תיקון ממוקד ולהעריך מראש את העלות המעשית של בירור מחלוקת.