הישראלי־האמריקאי החדש

הישראלי שעזב את ישראל אבל לא נפרד ממנה

בוקר אחד, בדירה בפרבר אמריקאי, משפחה ישראלית מתארגנת ליום חדש.

הילדים יוצאים לבית הספר המקומי. אחד ההורים מתכונן לפגישה עם רואה החשבון. האחר מתאם שיחת עבודה עם ישראל.

במטבח מדברים עברית. ברדיו נשמעת אנגלית. הטלפון מציג חדשות מישראל, ובחשבון הבנק מופיעים תשלומים בדולרים.

זהו דיוקן אפשרי של הישראלי־האמריקאי החדש.

הוא חי בין שתי מערכות חברתיות, לעיתים בין שני שווקים כלכליים, וכמעט תמיד בין כמה ציפיות סותרות.

ישראל נותרת חלק מזהותו. ארצות הברית הופכת למקום שבו מתרחשים חייו היומיומיים.

המעבר אינו בהכרח החלפה של זהות אחת באחרת.

לעיתים הוא דווקא הרחבה של הזהות הקיימת.

רילוקיישן כבר אינו רק מעבר מטעם חברת הייטק

בעבר, המילה רילוקיישן נקשרה בתודעה הציבורית בעיקר למנהלים ולעובדים שנשלחו לחו״ל מטעם חברות בינלאומיות.

כיום השיח רחב יותר.

יזמים מחפשים שווקים חדשים. אנשי מקצוע בוחנים הזדמנויות תעסוקה. משפחות עוברות בעקבות קשרי נישואין. סטודנטים מבקשים לרכוש השכלה בינלאומית.

יש גם מי שרואים במעבר אפשרות לעצב מחדש את סגנון חייהם.

אבל דווקא משום שהמוטיבציות מגוונות, חשוב להבחין בין רצון אישי לבין המסלול המשפטי המאפשר לממש אותו.

רילוקיישן הוא מושג חברתי וכלכלי. ויזה היא הסדר משפטי.

שני הדברים קשורים זה לזה, אך אינם זהים.

מי רשאי לעבור לארצות הברית?

אין בארצות הברית ויזה כללית בשם ״ויזת רילוקיישן״.

מערכת ההגירה כוללת מסלולים שונים, שכל אחד מהם מיועד למטרה ולנסיבות מוגדרות.

למשל, מסלול L-1 נוגע בתנאים מסוימים להעברת עובדים במסגרת חברות בעלות קשר ארגוני מוכר.

מסלול E-2 עשוי להתאים לאזרח מדינת אמנה המבקש לפתח ולנהל עסק שבו השקיע השקעה העומדת בדרישות החוק.

מסלולי O-1 מיועדים לבעלי יכולות או הישגים יוצאי דופן העומדים בתנאים המשפטיים הרלוונטיים.

לצדם קיימים מסלולים משפחתיים, מסלולי לימודים, קטגוריות עבודה נוספות ומסלולי הגירה קבועה.

אין פירוש הדבר שכל ישראלי יכול לבחור את הוויזה הנוחה לו ביותר.

המסלול חייב להתאים לעובדות.

ויזת E-2: היזם שנעשה גם מהגר זמני

החל ממאי 2019 יכולים אזרחים ישראלים העומדים בתנאים הרלוונטיים להגיש בקשות לוויזת משקיע E-2.

המסלול מאפשר, בכפוף לדרישות הדין, כניסה לצורך פיתוח וניהול עסק שבו בוצעה השקעה משמעותית במובנה המשפטי.

אבל יש נקודה שפעמים רבות הולכת לאיבוד בשיח הציבורי.

E-2 אינה גרין קארד.

היא מסלול של ויזה שאינה ויזת הגירה, והזכאות לה תלויה, בין היתר, בקיומם המתמשך של התנאים הנדרשים.

המשקיע עשוי לבנות עסק, לשכור עובדים, להתגורר בארצות הברית בתקופות המותרות לו ולנהל חיי משפחה.

אך עצם הצלחת העסק או משך השהייה אינם הופכים את הוויזה אוטומטית לתושבות קבע.

לכן מי שבונה תוכנית חיים סביב E-2 צריך להבין לא רק את תנאי האישור הראשוני, אלא גם את משמעות המסלול לטווח הארוך.

L-1: כשהקריירה חוצה גבולות

במסלול L-1 ההיגיון שונה.

המעבר אינו מבוסס בהכרח על השקעה אישית של העובד, אלא על קשר עסקי ותעסוקתי בין ארגונים ועל התאמת העובד לתנאי הסיווג.

L-1A מתייחס למנהלים ולבכירים העומדים בדרישות.

L-1B מתייחס לעובדים בעלי ידע מיוחד העומדים בתנאים.

בין דרישות המסלול קיימת, ככלל, דרישת העסקה מתאימה בחו״ל במשך שנה רצופה בתוך התקופה הרלוונטית הקבועה בדין, לצד דרישות נוספות.

גם כאן, תואר התפקיד אינו מספיק.

אדם יכול לשאת בכרטיס הביקור שלו את המילים Chief Executive Officer, אך ההכרעה המשפטית עשויה להתבסס על תפקידיו בפועל, מבנה הארגון, סמכויותיו וראיות נוספות.

במילים אחרות, המשפט האמריקאי מבקש לבחון את המציאות הארגונית, ולא רק את הכותרת התעסוקתית.

ומה קורה לבני המשפחה?

השיח סביב רילוקיישן מתמקד לעיתים קרובות במבקש הראשי.

היזם. המנהל. איש המקצוע.

אבל כמעט בכל מעבר משפחתי קיימים עוד אנשים שההחלטה משנה את חייהם.

בן או בת זוג עשויים לעזוב קריירה בישראל. ילדים נדרשים להשתלב בשפת לימוד חדשה. בני משפחה אחרים עלולים להישאר הרחק מאחור.

המשפט מכיר בחלק מן המציאות הזאת באמצעות קטגוריות של בני משפחה נלווים, אך היקף הזכויות תלוי במסלול.

בחלק מקטגוריות המעמד קיימות אפשרויות עבודה לבני זוג בתנאים מסוימים. במקרים אחרים נדרשת הרשאה נפרדת, או שאין אפשרות עבודה כלל.

גם גילם ומעמדם האישי של ילדים עשויים להשפיע על זכאותם להמשיך להחזיק במעמד נלווה.

לכן התכנון המשפחתי צריך לכלול לא רק את השאלה מי מקבל את הוויזה, אלא גם מי רשאי לעבוד, ללמוד, להישאר במדינה ולהמשיך במסלול לאורך זמן.

רילוקיישן אינו מבטל את הכלכלה הישראלית

לא כל אדם שעובר לארצות הברית מסיים באותו יום את כל קשריו הכלכליים עם ישראל.

לחלק מהמשפחות נשארים נכסים, חשבונות בנק, חברות, הכנסות או התחייבויות פיננסיות.

המשמעות היא שמעבר מוצלח מחייב לעיתים ניתוח נפרד של תושבות מס, מיסוי הכנסות, ביטוח לאומי, בנקאות ופעילות עסקית בין המדינות.

העובדה שאדם מחזיק בוויזה אמריקאית אינה קובעת לבדה את כל מעמדו לצורכי מס.

גם המושג ״ניתוק תושבות״ אינו פעולה שמתרחשת בהכרח ברגע העלייה למטוס.

מדובר במערכות דין נפרדות, וכל אחת מהן עשויה להשתמש במבחנים משלה.

הילדים הם לפעמים המהגרים הראשונים

אחת התופעות המעניינות במשפחות שעוברות למדינה אחרת היא קצב ההסתגלות השונה של בני המשפחה.

ילדים עשויים לרכוש שפה חדשה ולהשתלב בבית הספר בזמן שהוריהם עדיין עסוקים בהתמודדות עם מערכות בנקאות, ביטוח, בריאות ותעסוקה.

מנגד, ההסתגלות החברתית אינה תמיד פשוטה.

הבדלי תרבות, קשרים חברתיים שהתרופפו ותחושת שייכות כפולה עשויים לעצב את חוויית המשפחה.

מבחינה חברתית, הישראלי־האמריקאי החדש אינו בהכרח אדם שנמצא באמצע תהליך מחיקה של זהותו הישראלית.

הוא עשוי לפתח חיים שבהם שתי מערכות תרבות מתקיימות במקביל.

הבית נשאר ישראלי. סביבת החיים נעשית אמריקאית. ולעיתים נולדת זהות חדשה שאינה ניתנת לצמצום לאחת מהן.

למה הצלחה עסקית אינה מבטיחה הצלחת רילוקיישן?

קל יחסית להגדיר הצלחה עסקית באמצעות הכנסות, רווחיות או מספר עובדים.

קשה הרבה יותר להגדיר הצלחה משפחתית.

האם ההורים מרוצים מן המעבר? האם לילדים טוב? האם בן הזוג שהצטרף מרגיש עצמאי? האם המשפחה מסוגלת להתמודד עם תקופה של אי־ודאות כלכלית?

עסק יכול לצמוח בזמן שהמשפחה מתקשה להסתגל.

ומנגד, תקופה של אתגרים עסקיים אינה מעידה בהכרח על כישלון המעבר מבחינה אישית.

זהו הבדל בין מדדים פיננסיים לבין איכות חיים.

תוכנית מעבר אחראית צריכה להביא בחשבון את שניהם.

האם רילוקיישן יכול להוביל לגרין קארד?

בחלק מהמקרים קיימים מסלולים שעשויים לאפשר לאדם לבקש בעתיד תושבות קבע.

לדוגמה, קטגוריות מסוימות של הגירה מבוססת תעסוקה כוללות מסלולים למנהלים רב־לאומיים, לבעלי יכולת יוצאת דופן ולאנשי מקצוע העומדים בדרישות הדין.

אבל עצם ההחזקה בוויזת עבודה זמנית אינה יוצרת זכאות אוטומטית לגרין קארד.

נדרשת עמידה בדרישות העצמאיות של מסלול ההגירה הרלוונטי, ותנאי הטיפול עשויים להשתנות לפי הדין והמדיניות החלים במועד הבקשה.

תכנון אחראי יבחין בין מצב שבו קיים רק פתרון זמני לבין מצב שבו אפשר לבחון מסלול חוקי נפרד לתושבות קבע.

שאלות נפוצות לפני מעבר לארה״ב

כמה כסף צריך בשביל רילוקיישן לארה״ב?

אין סכום אחיד. העלות תלויה במסלול הוויזה, גודל המשפחה, המדינה והעיר, דיור, ביטוח רפואי, לימודים, הקמת עסק והוצאות מחיה. במסלול E-2 גם סכום ההשקעה נבחן בהתאם לעלות העסק ולמבחנים המשפטיים הרלוונטיים, ולא לפי רף דולרי אחיד.

האם אפשר לעבור לארצות הברית בלי הצעת עבודה?

בחלק מהמסלולים הדבר עשוי להיות אפשרי, למשל באמצעות השקעה עסקית מתאימה או מסלול משפחתי. במסלולים אחרים נדרש מעסיק או גורם מגיש. אין מסלול כללי המאפשר לכל אדם לעבור רק משום שיש לו חסכונות.

האם הילדים מקבלים מעמד אמריקאי קבוע כאשר ההורים מקבלים ויזה?

לא בהכרח. מעמד נלווה במסגרת ויזה זמנית אינו זהה לתושבות קבע או לאזרחות. יש לבדוק את תנאי הקטגוריה ואת ההשפעה של גיל הילדים ושל שינויים במצב המשפחתי.

המסקנה: מעבר מדינה הוא גם מעבר בין מערכות

הישראלי־האמריקאי החדש אינו דמות אחת.

הוא עשוי להיות יזם, שכיר, אמן, סטודנט או בן זוג. הוא עשוי לעבור לשנים ספורות או לבקש לבנות חיים שלמים במקום אחר.

אבל כל אחד מהם מתמודד עם אותה עובדה יסודית:

המרחק בין ישראל לארצות הברית אינו נמדד רק בשעות טיסה.

הוא נמדד גם במערכות משפט, כלכלה, שפה, קהילה ותרבות.

הוויזה מאפשרת בתנאים המתאימים את תחילתו של המעבר.

החיים החדשים מתחילים באמת רק כאשר המשפחה לומדת לחיות בתוך המציאות שהוויזה אפשרה.