בארכיון הצלם אלי קגן נשמר תצלום של אדם פצוע על ספסל בתחנת המטרו סולפרינו. המקום הוא פריז. התאריך הוא 17 באוקטובר 1961. אין לנו כאן ביוגרפיה מלאה של המצולם. נשארו המקום, התאריך והפציעה — סימנים מוחשיים ללילה שהרשויות ימעיטו תחילה בהיקף האלימות שהתרחשה בו. [4]
קגן היה בין הצלמים המעטים שתיעדו את הדיכוי המשטרתי באותו לילה. צילומיו נכנסו לעיתונות, ובהמשך לספרים, לתערוכות ולמאבק על הזיכרון. המצלמה תיעדה אירוע בזמן התרחשותו; לימים נעשתה התמונה גם אמצעי להתווכח עם האופן שבו סופר. [4]
אחרי שמונה וחצי, הרחוב לא היה שלהם
ב־5 באוקטובר 1961 הוטל עוצר לילה על הקבוצה שהרשויות כינו אז ״צרפתים מוסלמים מאלג׳יריה״. ההגבלה כוונה אליהם באופן ייחודי. אלג׳יריה עדיין הייתה תחת שלטון צרפתי, ומלחמת העצמאות שלה התנהלה גם בתוך צרפת. הפדרציה הצרפתית של החזית לשחרור לאומי, ה־FLN, קראה להפגנה נגד העוצר. [2],[3]
הכינוי המנהלי עצמו חושף את הסתירה: ״צרפתים״, ובכל זאת קבוצה שעבורה נקבעו כללים נפרדים. גם המילה ״מהגרים״ אינה מספיקה כאן. מדובר בתנועה של אנשים בתוך מרחב שעוצב בידי שלטון קולוניאלי, כשהמעמד הרשמי והיחס בפועל אינם מבטיחים שוויון.
העוצר הכניס את ההבחנה הזאת אל הפעולה הפשוטה ביותר: יציאה מהבית בערב.
הם באו להפגין
בערב 17 באוקטובר הגיעו לפריז עשרות אלפי אלג׳ירים. המוזיאון הלאומי לתולדות ההגירה מתאר הפגנה שקטה של כ־30 אלף משתתפים, שנענו לקריאת ה־FLN. מולם הפעילה המשטרה, תחת מפקד משטרת פריז מוריס פאפון, דיכוי אלים במיוחד. יותר מ־12 אלף בני אדם נעצרו. [1]
המונים הועברו למתקני ריכוז ומיון, ובהם אולמות ספורט. בהודעת נשיאות צרפת לציון שישים שנה לאירוע תוארו גברים, נשים וילדים שהגיעו לנקודות ההתכנסות, אלימות קשה, הרוגים וגופות שהושלכו לסן. משפחות מסוימות מעולם לא קיבלו בחזרה את גופות יקיריהן. [2]
המספרים מאפשרים להבין את ממדי המבצע המשטרתי, אבל הם גם מסתירים בתוכם את מה שקשה לשחזר: מי נעצר לצד מי, מי ראה אדם קרוב בפעם האחרונה, ומי חזר הביתה בלי לדעת מה עלה בגורל האחרים.
אין צורך להמציא שיחה משפחתית כדי להבין את משמעות ההיעדר. עצם העובדה שמשפחות נותרו בלי גופה ובלי תשובה מספקת היא הסיפור.
כמה נהרגו? תלוי גם מה סופרים
המניין המדויק נותר נתון למחלוקת. אחת ההבחנות החשובות היא בין אותו לילה לבין גל האלימות שסביבו. ההיסטוריון עמנואל בלנשאר מציין כי עשרות אלג׳ירים נהרגו ב־17 באוקטובר ממכות ומירי של שוטרים; כאשר מרחיבים את התקופה הנבחנת לספטמבר ולאוקטובר 1961, הוא מדבר על כמאה הרוגים. ערבוב בין התקופות עלול לייצר מספר מרשים יותר, אך מדויק פחות. [3]
אי־הוודאות לגבי המניין אינה מבטלת את העובדות המבוססות: הפגנה שדוכאה באלימות קטלנית, מעצרים המוניים ומותם של בני אדם. היא מחייבת להמשיך לברר את הפרטים, ולציין ביושר היכן הבירור טרם הושלם.
התמונות היו שם. ההכרה התעכבה
אלי קגן צילם באותו לילה כארבעים תמונות שתיעדו את הדיכוי ואת הנוכחות המשטרתית. חלקן פורסמו סמוך לאירוע. בהמשך הן שבו והופיעו בפרסומים ובמאבקים ציבוריים. [4]
לכן יהיה לא מדויק לומר שאיש לא ידע. היו עדים, צלמים וקולות מחאה. השאלה היא מדוע הידע הזה לא קיבל במשך שנים את המקום הראוי לו בסיפור הלאומי.
המוזיאון לתולדות ההגירה מתאר היסטוריה של הכחשה, דחיקה וזיכרון שנשמר מתחת לפני השטח. הוא מדגיש את תרומת עבודתו של ז׳אן־לוק איינודי משנות התשעים להרחבת ההכרה הציבורית, לצד ספרות, קולנוע ויצירה תרבותית. [5]
שישים שנה עד המשפט הרשמי
באוקטובר 2021 השתתף הנשיא עמנואל מקרון בטקס זיכרון ליד גשר בזון. בהודעת הארמון נקבע שהפשעים שבוצעו באותו לילה תחת סמכותו של מוריס פאפון אינם ניתנים להצדקה מבחינת הרפובליקה. [2]
ההכרה הזאת לא החזירה אדם למשפחתו. היא שינתה את האופן שבו המדינה דיברה על המעשה שנעשה בשמה.
מבחינתנו כמערכת, כאן נמצא גם מקומו של האירוע בסיפור ההגירה: אנשים יכולים להיות נוכחים בכלכלה, ברחובות ובחיי היום־יום, ובכל זאת להיאבק על זכותם להופיע בזיכרון הציבורי כבני אדם בעלי שם, קול וזכויות.
לחזור אל הספסל
האדם בתצלום מסולפרינו אינו יכול לשאת לבדו את סיפורה של ההגירה האלג׳ירית לצרפת. איננו יודעים מן התיעוד שנבדק מה חשב, מה ביקש או כיצד נמשכו חייו.
מה שאפשר לדעת הוא שבאותו לילה היה שם צלם. שהפציעה תועדה. שהתצלום נשמר.
כתבה היסטורית מתחילה לעיתים בדיוק בגבול הזה: לספר את מה שהמסמך מאפשר לדעת, לחפש את מה שחסר, ולהימנע מלמלא את השתיקה בדברים שלא נאמרו.
מקורות ותיעוד
כתבה המבוססת על מקורות פומביים ומשלבת סקירה ופרשנות מערכתית. לא נערכו ראיונות או תצפיות שטח לצורך כתיבתה, ולא הומצאו דמויות, מחשבות או דיאלוגים. הנתונים והאירועים מיוחסים לתאריכים ולמקורות המצוינים. התמונה היא המחשה אמנותית שנוצרה בבינה מלאכותית ואינה תצלום תיעודי או ארכיוני.
