תוכן העניינים
בין אחריות פלילית לאחריות משפטית להגירה
אחת הטעויות הנפוצות בהתייחסות לעבר פלילי היא ההנחה שההכרעה הפלילית מסיימת את הסיפור המשפטי.
אדם נשפט, הורשע או זוכה. לעיתים התיק נסגר, לעיתים ניתנת חנינה, ולעיתים חולפות שנים רבות מאז האירוע. מבחינתו, הפרשה עשויה להיות מאחוריו. אולם כאשר אותו אדם מבקש להיכנס לארצות הברית, עשויה להיפתח בחינה משפטית נוספת, מכוח מערכת חוקים שונה, בעלת מטרות והגדרות משלה.
דיני ההגירה אינם העתק של המשפט הפלילי. הם אינם מסתפקים בהכרח בשאלה אם נגזר עונש או אם האדם ריצה אותו. במקרים מסוימים נבחנים גם טיב העבירה, הוראות החוק, יסודותיה המשפטיים של ההרשעה והשלכותיה לפי חוק ההגירה והאזרחות האמריקאי.
לא כל מעצר הוא הרשעה. לא כל הרשעה יוצרת עילת אי־קבילות. לא כל מחיקת רישום מבטלת השלכות הגירה. ולא כל אדם שנמצא בלתי קביל זכאי לפטור.
במהלך בחינת תיק בעל היסטוריה פלילית יש להפריד בין שלושה רבדים: העובדות, ההגדרה המשפטית והראיות. שיקולי שיקום, חלוף הזמן ואחריות אישית עשויים להיות בעלי משמעות במסלולים מסוימים, אך אין להניח שהם מבטלים עילת אי־קבילות שנקבעה בחוק.
הדין אינו אמור להיבנות סביב הסיפור שהיינו רוצים לספר. הסיפור חייב להישען על הדין, על העובדות ועל ראיות שאפשר לבדוק.
האם לעבר יש תאריך תפוגה?
אני רוצה להתחיל דווקא בשאלה לא משפטית. מתי אדם מפסיק להיות מי שהיה?
נניח שבגיל עשרים וחמש הוא עשה טעות. אולי חמורה, אולי מטופשת, אולי כזאת שעלתה לו בהרבה מאוד כסף, במערכת יחסים או בתקופה מחייו. הוא נשא בתוצאות. השנים עברו. היום הוא בן חמישים, בעל משפחה, עובד, משלם מסים וחי חיים שקטים למדי.
ואז הוא רוצה לנסוע לאמריקה. פתאום, אירוע שהוא כמעט הצליח לשכוח מקבל חיים חדשים. צריך להיזכר בתאריכים, למצוא מסמכים, להסביר מה בדיוק קרה ולפעמים גם להתמודד עם עובדה פשוטה: מה שנחשב מבחינתו לפרק סגור, לא בהכרח נחשב סגור בעיני מערכת אחרת.
זו אינה בהכרח ביקורת על החוק. למדינה יש עניין לגיטימי לדעת מי מבקש להיכנס אליה. אבל יש כאן שאלה אנושית מעניינת.
בחרתי לקרוא לגיליון הזה ״עבר גבולי״ משום שהביטוי מתאר לא רק את הגבול הפיזי בין מדינות, אלא גם את הגבול בין העבר להווה, בין אחריות לענישה ובין הזכות של החברה להגן על עצמה לבין האפשרות של האדם להשתנות.
הגיליון הזה לא מבטיח התחלה חדשה. הוא שואל באילו תנאים התחלה כזאת בכלל אפשרית. כי אולי העבר הוא עובדה. אבל העתיד עדיין אינו פסק דין.
הפשע, המהגר והמדינה
יש רגע שבו תיק פלילי מפסיק להיות רק תיק פלילי.
הוא יכול להפוך לבעיה של עבודה, מגורים, משפחה או אזרחות. אדם שמנהל את חייו במדינה מסוימת במשך שנים עלול לגלות שההליך הפלילי בעניינו אינו מסתיים בשאלת העונש. הוא עשוי להשפיע גם על השאלה אם יוכל להמשיך להתגורר באותה מדינה.
לידתו של מושג: Crimmigration
בשנת 2006 פרסמה חוקרת המשפט ג׳ולייט סטאמפף מאמר שכותרתו The Crimmigration Crisis: Immigrants, Crime, and Sovereign Power. המאמר בחן את ההתקרבות בין המשפט הפלילי לדיני ההגירה בארצות הברית ואת השימוש בשתי המערכות לצורך הגדרת גבולות ההשתייכות לחברה.
עונש אחד. יותר מתוצאה אחת.
דמיינו שני אנשים שמורשעים באותה עבירה ונידונים לאותו עונש. האחד אזרח אמריקאי. השני תושב קבע שאינו אזרח. שניהם כפופים לדין הפלילי, אבל ההשלכות המשפטיות הנוספות לא בהכרח יהיו זהות.
האזרח אינו ניתן להרחקה מכוח עילות ההרחקה הרגילות החלות על מי שאינם אזרחים. תושב הקבע, לעומתו, עשוי להתמודד בנסיבות מסוימות גם עם הליכי הרחקה או השלכות אחרות על מעמדו.
הגבול שאינו נמצא במפה
גבול אינו חייב להיות גדר. לפעמים הוא נמצא בטופס בקשה, במאגר מידע, בהגדרה של הרשעה או בהחלטה הקובעת שאדם אינו עומד בתנאי הכניסה למדינה.
נעצרת. האם הורשעת?
ארבע מילים שאנחנו נוטים לבלבל ביניהן: חשד, מעצר, אישום והרשעה.
אדם מגיע לריאיון בשגרירות האמריקאית. לפני שנים הוא נחקר בעקבות אירוע מסוים. המשטרה סגרה את התיק. לא התקיים משפט, ולא ניתנה הרשעה. מבחינתו, אין לו עבר פלילי. אבל האם זו בהכרח התשובה הנכונה לשאלה בטופס?
לא בהכרח. שאלה על מעצר אינה זהה לשאלה על הרשעה. שאלה על הפרת חוק עשויה להיות רחבה יותר משתיהן. חשד עשוי להוביל לחקירה, חקירה למעצר, ובהמשך ייתכן שיוגש כתב אישום — אך אף אחד מהשלבים האלה אינו שקול אוטומטית להרשעה.
מהי הרשעה לצורכי הגירה?
INA §101(a)(48)(A) כולל פסק דין פורמלי המרשיע אדם בעבירה, אך עשוי לכלול גם מקרים מסוימים שבהם נמנעה הכרעה פורמלית של אשמה והתקיימו התנאים הקבועים בחוק.
הליך שמערכת משפט מקומית אינה מכנה הרשעה עשוי, בנסיבות מסוימות, להיחשב הרשעה לצורכי הגירה. לכן יש לבחון את המסמכים המקוריים, את ההסדר המשפטי ואת משמעותו.
סגרו לי את התיק
סגירת תיק עשויה להיות עובדה חשובה מאוד. אבל האם לא הוגש כתב אישום? האם הוגש ובוטל? האם הייתה הרשעה שבוטלה בהמשך? אלה מצבים שונים.
מי קובע מהו פשע מוסרי?
המוסר הוא עניין מורכב. החוק אמור להיות מדויק יותר.
בדיני ההגירה האמריקאיים קיים מושג המפגיש בין השניים: Crime Involving Moral Turpitude — CIMT. בתרגום חופשי, עבירה שיש עמה קלון מוסרי. לא כל עבירה פלילית היא CIMT.
בפסיקה ובפרשנות המשפטית נבחנים, בין היתר, יסודות העבירה ורכיב המצב הנפשי הנדרש לביצועה. עבירות הכרוכות במרמה מכוונת עשויות להיחשב CIMT, אך אין לקבוע סיווג לפי כותרת העבירה בלבד.
שם העבירה אינו מספיק
אדם מספר שהורשע בגניבה. באיזו מדינה? לפי איזה סעיף? מה היו יסודות העבירה? מה הייתה ההכרעה? במקרים רבים נעשה שימוש בגישה הקטגורית הבוחנת את יסודות העבירה שבחוק, ובמקרים המתאימים בגישה קטגורית מותאמת.
ומה לגבי עבירה קטנה?
החוק מכיר בחריג המכונה Petty Offense Exception. בתנאים מסוימים עבירת CIMT אחת לא תוביל לאי־קבילות לפי העילה המסוימת, כאשר העונש המרבי האפשרי אינו עולה על שנה והמאסר שנגזר אינו עולה על שישה חודשים, כולל חלק מושעה. יש חריגים ותנאים נוספים.
מהתיק הפלילי לתיק ההגירה
שבע שאלות לפני שקובעים אם קיימת בעיית הגירה.
חוקי במדינה אחת. אסור בגבול אחר.
מדוע עבירות סמים הן מהסוגיות המורכבות ביותר בדיני ההגירה.
הסדרי קנאביס מדינתיים בארצות הברית אינם זהים בהכרח לדין הפדרלי, ודיני ההגירה הם פדרליים. לכן אין להסיק שחוקיות מקומית שוללת כל השלכת הגירה.
INA §212(a)(2)(A)(i)(II) קובע עילת אי־קבילות הקשורה להפרת חוק הנוגע לחומר מבוקר, בתנאים שבסעיף. יש גם עילות אחרות הנוגעות לסחר או לממצאים רפואיים. חשוב להבחין בין העילות.
בין שימוש אישי לסחר
במסגרת INA §212(h) קיימת אפשרות מוגבלת לפטור הנוגע לעבירה יחידה של החזקת מריחואנה לשימוש עצמי בכמות שאינה עולה על 30 גרם, בכפוף לתנאים נוספים. אין זה פטור כללי לעבירות סמים.
חלוף הזמן, שינוי חוק מקומי או מחיקת רישום אינם מבטלים בהכרח את השלכות ההגירה. יש לבדוק את הדין הפדרלי העדכני ואת המקרה הספציפי.
תיק סגור. עבר פתוח.
האם אפשר למחוק הרשעה מהזיכרון של מערכת ההגירה?
יש משהו כמעט פיוטי בביטוי ״מחיקת רישום״. הוא מבטיח שהעבר יכול להיעלם. אבל מחיקה משפטית אינה מחיקה של ההיסטוריה.
בדיני ההגירה האמריקאיים, מחיקה שנעשתה מטעמים שיקומיים אינה מבטלת בהכרח הרשעה. יש להבחין בינה לבין ביטול הרשעה עקב פגם מהותי או דיוני בהליך המקורי.
ומהי חנינה?
חנינה עשויה להקל בעונש או לבטא הכרה בשיקום. אך חנינה זרה אינה מבטלת אוטומטית הרשעה לצורכי דיני ההגירה האמריקאיים. יש לקרוא את ההחלטה ואת הוראות הדין הרלוונטיות.
השיקום כעובדה, לא כסיסמה
שיקום עשוי להתבטא בהיעדר עבירות נוספות, בתעסוקה יציבה, בטיפול מקצועי ובהשלמת חובות. במסלולים מסוימים אלה עשויות להיות ראיות רלוונטיות. אולם כאשר החוק אינו מאפשר פטור, טיעון אנושי משכנע אינו יוצר סמכות משפטית.
מה שקורה בבית לא תמיד נשאר בבית
אלימות במשפחה, צווי הגנה והשלכות הגירה.
תלונה על אלימות בין בני זוג עשויה להוביל לחקירה, לצו הגנה, לכתב אישום או להרשעה. לעיתים מתנהל במקביל הליך גירושין או מאבק על משמורת. עבור מי שאינו אזרח אמריקאי, חלק מההליכים עשויים להשפיע גם על מעמדו.
INA §237(a)(2)(E) כולל הוראות הנוגעות להרשעות מסוימות בעבירות אלימות במשפחה, התעללות בילדים והפרת הוראות מסוימות של צווי הגנה. לא כל תלונה או עבירה הקשורה למשפחה נכנסת אוטומטית להגדרות האלה.
צו הגנה יכול להינתן גם במסגרת הליך אזרחי. יש להבחין בין עצם קיומו של הצו, הפרתו והממצא המשפטי לגבי ההפרה.
הדיון מחייב הכרה בזכויות ובביטחון של נפגעי עבירה, לצד בירור מדויק של העובדות והבחנה בין תלונה לבין ממצא משפטי.
THE RECORD
REMEMBERS.
DO WE?
THE PERSON HAS CHANGED.
THE FILE HAS NOT.
האדם ממשיך לחיות.
הזדמנות שנייה. לא זכות אוטומטית.
יש הבדל בין סליחה לבין פטור משפטי.
Waiver הוא מנגנון משפטי המאפשר, בתנאים מסוימים, להתגבר על עילת אי־קבילות מוגדרת. הוא אינו ניתן רק משום שאדם השתקם או שסיפורו מעורר הזדהות.
לא כל Waiver הוא אותו Waiver
INA §212(h) עשוי לאפשר פטור מעילות פליליות מסוימות, אך אינו מכסה את כל העבירות והמצבים. במקרים המתאימים ניתן לבחון חלוף של יותר מ־15 שנים, שיקום וביטחון הציבור, או Extreme Hardship לקרוב משפחה מתאים, בהתאם לסעיף.
בבקשות לכניסה זמנית עשוי להיות רלוונטי INA §212(d)(3)(A), בכפוף לחריגים, לנהלים ולשיקול דעת. אין לבלבל בין פטור לביקור זמני לבין פתרון לתושבות קבע.
גם זכאות אינה מבטיחה אישור
בחלק מהמסלולים נדרש גם שיקול דעת חיובי. הרשות עשויה לשקול חומרת עבירה, חלוף זמן, שיקום, קשרים משפחתיים ונסיבות נוספות. בעבירות מסוימות חלות מגבלות מחמירות.
לא מתחילים מההסבר. מתחילים מהעובדות.
אדם פונה למשרד עורכי דין ומספר שבעברו אירוע פלילי. לעיתים הוא מתחיל מיד: ״זה היה מזמן״, ״התיק נמחק״, ״אני אדם אחר היום״. המשפטים האלה עשויים להיות נכונים, אך אינם מספיקים לבחינת השלכות ההגירה.
שלושה צירים
דיוק משפטי: זיהוי המסלול המבוקש, הסעיף הפלילי, תוצאת ההליך ועילת אי־הקבילות האפשרית.
ראיות ונרטיב: לכל מסמך תפקיד — להוכיח עובדה, להבהיר תוצאה משפטית או לתמוך בטענה רלוונטית.
האדם במרכז: הבנת נסיבות החיים, מטרת ההגירה, השיקום והקשרים המשפחתיים, רק במקום שבו הם רלוונטיים לדין.
חמש טעויות קריטיות
חלק מהטפסים שואלים על מעצרים גם ללא הרשעה.
מחיקה או חנינה עשויות שלא לבטל השלכות הגירה.
ייתכן שיהיה צורך גם בהחלטות בית משפט ובמסמכים נוספים.
לכל מסלול פטור תנאים ומגבלות משלו.
מצג שווא מהותי עלול ליצור בעיית הגירה נוספת.
לפני שמבקשים ויזה: פותחים את התיק הישן
השלב הראשון בטיפול בעבר פלילי אינו בהכרח כתיבת הצהרה אישית. במקרים רבים הוא איסוף התיעוד המקורי.
המטרה אינה להעמיס מסמכים. המטרה היא שלא תישאר שאלה מהותית ללא תשובה מבוססת.
מה נשאר אחרי פסק הדין?
יש אנשים שעברם הולך לפניהם.
הם נכנסים לחדר, והעבר כבר נמצא שם. לפעמים בדמות שמועה. לפעמים ככותרת ישנה בעיתון. לפעמים כמספר תיק שאיש מלבדם אינו זוכר.
המשפט הפלילי נועד לברר אחריות ולהטיל סנקציות על מעשים שהחוק אוסר. דיני ההגירה מבקשים לענות על שאלות אחרות: מי רשאי להיכנס, לשהות ולהשתקע במדינה, ובאילו תנאים.
במפגש ביניהם נוצרת מציאות מורכבת. אדם יכול להשלים את עונשו, ובכל זאת להמשיך לשאת בהשלכות משפטיות. הוא יכול להשתקם, אך לגלות שהשיקום אינו מספיק למסלול הגירה מסוים. והוא יכול גם לגלות שהאירוע מעברו כלל אינו יוצר את המכשול שממנו חשש.
זו שאלה שהמשפט אינו תמיד יכול לענות עליה לבדו. אבל זו שאלה שכדאי להמשיך לשאול.
מקורות להמשך קריאה
USCIS Policy Manual · Foreign Affairs Manual · 8 U.S.C. §1182 · 8 U.S.C. §1227 · Juliet Stumpf, The Crimmigration Crisis (2006).